פסק-דין בתיק ע"פ 40698/07

1.                  ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כבוד השופט א' טננבוים) בתיק ת"ד 2327/07 מיום 6.11.2007.

2.                  בית המשפט קמא הרשיע את המערער בעבירות של רשלנות בנהיגת רכב ובאי מתן זכות קדימה בפנייה שמאלה, שגרמו לתאונת דרכים. בית המשפט דן את המערער לפסילה מהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים, לפסילה על תנאי של 3 חודשים למשך שנתיים ולקנס - 1,200 ש"ח.

3.                  לפי כתב האישום, נהג המערער, ביום 21.1.2007, במכונית נוסעים פרטית מכיוון "מוסך דוידו" לכיוון צומת החברה הכלכלית  סופה - במישור אדומים, שבו מוצב תמרור המחייב עצירה. המערער נכנס לצומת והתנגש במכונית שבה נהגה שרית אדרי (המתלוננת), שהגיעה לצומת מצד שמאל בכיוון נסיעת המערער. כתוצאה מההתנגשות נחבלה המתלוננת וניזוקו כלי הרכב המעורבים בתאונה.

הדיון בבית המשפט קמא

4.                  המתלוננת העידה בבית המשפט קמא, ובעדותה אישרה את גרסת התביעה, שלפיה היא ראתה את המערער כאשר נכנס לצומת מבלי לעצור לפני תמרור "עצור" המוצב בכיוון נסיעתו.  המתלוננת ציינה בעדותה, כי הצומת שבו אירעה התאונה, אינו הצומת שמופיע בתמונה שהוצגה או בתרשים של בוחן התנועה, כי אם הצומת שלאחריו (שדרות החברה הכלכלית והחרובית).

5.                  בוחן התנועה, רס"ל אייל כהן, העיד, כי דו"ח גילוי מצב והתמונות שצילם אינם מתארים נכונה את הצומת שבו אירעה התאונה, כי התאונה אירעה בצומת אחר הנמצא במרחק של כחצי קילומטר לפני הצומת שתוארה על ידו.

6.                  המערער העיד כי עצר את הרכב לפני התמרור, וכי הוא עצר פעם נוספת לפני הכניסה לצומת, ולא הבחין בכל רכב אחר: בתחילת הכניסה לצומת הוא "שמע משהו נכנס בו". המערער בהודעתו בפני הבוחן שחקרו, השיב לשאלה "איך אפשר למנוע את התאונה", כי "בפעם הבאה אני אזהר יותר".  לשאלת התובע על כך, השיב המערער בעדותו בבית המשפט , כי "תמיד צריך להיזהר".

הכרעת הדין

7.                  בהכרעת הדין קובע בית המשפט קמא, שאין מחלוקת לעניין מיקום התאונה ולעניין הימצאות תמרור המחייב עצירה, לפני הכניסה לצומת. ועוד זאת, במקרה דנן, לא ניתן להתבסס על חוות דעת של בוחן בעניין שדה הראייה של המערער ושל המתלוננת, שהרי הנתונים ממקום התאונה האמיתי, לא נלקחו על ידי הבוחן, אלא נלקחו ממקום אחר שאין לו קשר לתאונה.

עם זאת, בית המשפט קמא, כי גירסת המתלוננת נמצאה אמינה בעיניו, לאמור:

"עדותה של המתלוננת מקובלת עלי, וממילא היות ו(ש)מדובר בעניין של אמינות, " אין אחריה ולא כלום" (ההדגשה שלי - ע"ק).

עוד קובע בית המשפט קמא, כי לעדות המתלוננת מצטרפת עדות המערער (קרי: הודעת הנאשם) במשטרה, לפיה "טווח שדה הראייה במקום הוא 150 מטר". משום כך, המערער היה יכול לראות את המתלוננת לפני שהחל לחצות את הצומת, אף אם טעה באומדן שדה הראייה.

דיון

8.                  חרף הכשל בחקירה המשטרתית בעניין דו"ח הבוחן והצילומים שתיעדו צומת אחר ולא הצומת שבו אירעה התאונה, קבע בית המשפט קמא ממצאים נכונים המבוססים על הראיות שבאו לפניו.

הממצאים מבוססים על עדותה של המתלוננת, שאליה צירף בית המשפט קמא את עדות המערער, ככל שהיא נוגעת להכרת הצומת ולטווח שדה הראייה.

בעדותו של המערער בבית המשפט, העיד כי גם אם יכול היה לראות בטווח של 50 מטר, הוא לא ראה את הרכב של המתלוננת. בהודעתו במשטרה אף ציין כי טווח שדה הראייה שלו מגיע אף למרחק של 150 מטר.

בית המשפט קמא לא האמין לגרסת המערער כי הוא עצר את רכבו לפני קו העצירה.

9.                  הנה כי כן, הכרעת הדין מבוססת על שיקולי מהימנות ואמינות. גם אם אין מקובלת עליי קביעתו ההחלטית של בית המשפט קמא, כפי שקבע בהכרעת הדין, כי " בעניין של אמינות אין אחריה ולא כלום" יש מקרים שבהם ערכאת הערעור תתערב אף בעניין כגון דא, אולם, אין זה המקרה שמצדיק התערבות.

הכרעת הדין בעניין זה מבוססת, ואין עילה להתערב בה.

10.              אוסיף גם זאת, אף אם הצומת מתוכנן על ידי הרשויות להיות "מעגל תנועה", וטוב שכך, אין בכך כדי לסייע למערער בעניין דנן.

11.              אשר לעונש, נראה לי כי בית המשפט החמיר עם המערער, לפי נסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות של המערער. המערער מטפל באמו שהיא סובלת "מאי-ספיקת כליות סופנית", והיא נזקקת לטיפול  המודיאליזה 4 פעמים בשבוע. המערער הוא זה שמסיעה לטיפולים השוטפים ולטיפולים דחופים.